אמריקה זה כאן

ישראל היא ללא ספק המדינה היחידה שסיקרה את הבחירות לנשיאות ארה"ב כאילו היה מדובר בבחירות שלה. מבזקים מיוחדים, שידורים ישירים, עדכונים מסביב לשעון, כולם כדי לסקר את מה שהיה די ידוע מראש למרות הדרמה שניסו לייצר. אובמה ל-4 שנים נוספות. אפילו אנחנו מצאנו את עצמנו ערים ב-3 בלילה כדי לצפות בעימות השלישי שעסק הרבה יותר ממה שאמור היה ב…ישראל.

אבל הסיפור המעניין באמת הוא שכולם פוחדים מנקמתו של אובמה. ביבי הרי תמך ברומני ועכשיו שאובמה חזר להיות האיש הכי חזק בעולם אוי ואבוי למה שהולך להיות לנו. אם היינו רעים היינו מבקשים שלא יביא לנו את אלאניס מוריסט (במקור קנדית אבל היום אמריקאית לכל דבר) אבל אנחנו זוכרים לה חסד נעורים ואת העובדה שהיא הגיעה לפה גם בשיאה לשתי הופעות בשנת 2000. אז מצידנו שאובמה ייתן לאיראנים יד חופשית וישלול את הרישיון לסינבון, רק שלא ייגע לנו באלאניס.

יונתן תורג'מן ו-אסף חזן נפגשו בחוג לפילוסופיה רק שבמקום לדבר על אריסטו ודקארט הם מצאו את עצמם מדברים בעיקר על מוזיקה. תורג'מן עסק באותה תקופה בכתיבת מוזיקה לטלנובלות אבל הקפיד לכתוב למגירה את השירים שבאמת חלם להוציא. יחד עם חזן הם הקימו את עבודות עפר (שגם הופיעה בפסטיבל אינדינגב האחרון). אי אפשר להתייחס למוזיקה של עבודות עפר בלי להתייחס לכבוד שהם מעניקים לטקסט ולשימוש בשפה העברית. אלו טקסטים מעוררי סקרנות ששייכים לסוג שמתחיל להיות ברור רק מהאזנה שנייה ושלישית והיו משתלבים נהדר בערבי הקראת שירה כמו גם בבארבי. המוזיקה, לפחות על פי האלבום הראשון בהפקתו של אדם שפלן (איטליז, דה גירלז) היא עדיין נקודת תורפה וניתן לתאר אותה כרוק גיטרות אוורירי ורך שלדעתנו עדיין חסר קצת מלודיה ופאנצ'. דווקא בסינגל החדש "תיכנסי לראש" מתוך האלבום הקרוב בהפקתם המוזיקלית של הצמד, יש סאונד עדכני, מלודיה קליטה ומקצב נכון שגורם לך לנענע את הראש בהנאה. בשבוע הבא 15/11 הם מופיעים בלבונטין 7 בשעה 20:30.

נועה שמר ו-מתן גולדברג הם דואו שפועל תחת השם היפה והחיה. מלבד העטיפה המקסימה של ה-EP החדש, הם מגדירים את המוזיקה שלהם כמשהו שנע בין פולק לרוק אלטרנטיבי שמושפע ממאיר אריאל ,ערן צור ורבים וטובים. נועה הגיעה מרקע קלאסי ועם הזמן התפתחה לרוחב, מתן הוא מפיק מוזיקה שהיה חבר בהרכב מתוק לי ומיאו שנגנו רוק, פאנק ובלוז. השיר "חברים מסוג חדש (חבר של)" שהולחן למילים של המשורר מתי שמואלוף הוא שילוב מרענן בין הרוק הישראלי של שנות השבעים, אביתר בנאי וצלילים של פקס.

שיר חדש חם חם מהתנור לדואו נוסף עם סאונד שמפוצץ את האוזניים. פאנטוגרם שמורכבת מחברות רבת שנים בין ג'וש קרטר ל-שרה ברט'ל עושים רוק פסיכלדי-אלקטרוני בשילוב היפ-הופ. "Dont Move" יצא אומנם כבר ב-2011 ב-EP שנקרא Nightlife אבל עכשיו מקבל וידאו עדכני שמעלה את השאלה למה צריך לשים עוד בחורה בקליפ ששרה כבר מופיעה בו…

שלום גד והיהלומים שלו ממשיכים לתת עבודה וחוזרים עם סינגל חדש בשם "ניצחון האב כישלון הבן" מתוך האלבום תלמי אליהו. האלבום שעתיד לצאת אחרי שני האלבומים הקודמים תל אביב, תל אביב ו-ירושלים משלים את הטרילוגיה השאפתנית בשם "המצב". הסינגל הוא שיר חדש ובועט עם קצב נהדר שממשיך להציג את העולם הפואטי הייחודי של גד שנע בין הבלוז הרוק, והקברט. באלבום החדש והמצופה מתארח אחיו, המוערך בפני עצמו, אביב גדג' (אלג'יר) והיוצרת שירלי קונס.

רייג' אגיינסט דה מאשין חוגגים 20 שנה לאלבום הבכורה שהיה בתקופתו כתב אישום חריף כנגד החברה האמריקאית. נדב מנוחין מוואלה יוצא נגד הלהיט הגדול של האלבום "Killing In The Name" בטענה שמדובר בשיר פופי עם ריף פשוט שהפך ללהיט מסיבות ולסמל למחאה פשטנית וילדותית. כמו כן הוא מסביר את הקשר הישראלי, על חיילים ששומעים אותו במוצאי שבת ולמחרת עולים על מדים, ועל ההמנון שהפך ל-"אבטיח בשקל", עם כל זה אין לנו בעיה. רק עם טענה אחת לא הסכמנו, מנוחין טוען שקשה להבין איך להקה ששילבה בין ז'אנרים דחויים כמו פאנק-מטאל, היפ-הופ ופּאנק הפכה לאחת הלהקות החשובות של שנות התשעים. ואנחנו טוענים שאם יש דבר אחד שההיסטוריה מלמדת אותנו היא שדווקא הלהקות שחרגו מהמסגרת, שידעו לשלב ז'אנרים נוספים במוזיקה ולא התקבעו בנישה מסוימת וידעו ליצר אמירה נוקבת ומקורית בדיוק בתקופה הנכונה הפכו לפורצות דרך ובראייה היסטורית הוגדרו כחשובות. הסקס פיסטולס יצאו נגד המלוכה והביאו את הפּאנק לקדמת הבמה בזמן שהוא שכב במעמקי השוליים, הוולווט אנדרגראונד הצליחו לזקק את הסאונד של סצנת המועדונים בניו יורק לאלבום מופתי שנע בין אוונגרד לפופ, הדלתות הפכו את המיסטיות והמסרים המיניים לנחלת הכלל, נירוונה אחדו את הפּאנק, הרוק והגראנג' הישר לזרם המרכזי ו-רדיוהד הביאו את המוזיקה האלקטרונית ותחושת הניכור ממעמקי הדיכאון לקונצנזוס. כולן לקחו ז'אנרים שהיו עד אותו רגע בשוליים והצליחו יחד עם מלודיות סוחפות וטקסטים נוקבים לתפוס חלקיק של מציאות שהרגיש אמיתי בדיוק בזמן הנכון. כך גם הזעם נגד המכונה.

הנה הוכחה שפסטיבל אינדינגב לא רק מייצג מוזיקה אלטרנטיבית אלא משפיע ומייצר מציאות. להקת ויתרתי הפכה בין לילה מלהקה שרק יודעי חן מכירים ללהקה המגניבה ביותר שפועלת היום. עם שמות של שירים כמו "אם יהודה ברקן חזר בתשובה מה זה אומר על יגאל שילון" ו-"אני דתי, אבל בגלל שאני הומו אני מרגיש רגשות אשם אז גזמתי לעצמי את הפין" והופעות אקסטטיות על גבול השיכרון חושים, קשה שלא לחבב את מוזיקת הנונסנס חסרת היומרה והחשיבות העצמית של הויתרתים. פאנק קליט שבא לעשות כיף ולשחרר אנרגיות. ביום חמישי הם התארחו אצל לאון נפוליאון בקול הקמפוס (החל מ-01:09:17) לעשות קצת רעש באולפן. בינתיים הם הספיקו להוציא סינגל חדש שעונה על השם "טיפשה אחת" וכרגיל במסורת ויתרתי הפעם מדובר בביצוע אקוסטי-אירוטי.

מתברר שיש ליין של מסיבות שם "ג'סיקה" של אתניקס ו-"איפה הן הבחורות ההן" של יהורם גאון מרימים את הרחבה. שיר קומפני ממגזין הסטודנטים של המכללה למנהל "הזיקית" כותבת על תופעה שקיימת בשקט כבר ארבע שנים ובה מככבות מסיבות שמשמיעות רק מוזיקה ישראלית מתוך אידיאולוגיה להתרחק מהפוזה שקיימת במועדוני הלילה בתל אביב. האנשים שמגיעים הם בכל קשת הגילאים והמכנה המשותף הוא שכולם מחפשים את הזיקה לארץ ואת השורשיות ותחושת הביחדנֶס שכל כך חסרת בעידן של היום.

כבר ציינו בעבר שתמיד כיף להיכנס לעולם של אספני תקליטים ולראות את האוספים העצומים שהם מחזיקים. לראות היכן הם שומרים אותם (סלון לעומת חדר יעודי) לשמוע את הטעם המוזיקלי שלהם ולהבין מהיכן מגיעה התשוקה האדירה לויניל. הפרויקט Dust And Grooves ממשיכים לתעד אספני תקליטים ברחבי העולם והפעם הם מציגים את אוסף התקליטים המדהים של רבקה בירגינהם מקנסיגטון ברוקלין שאנו מקווים שעדיין נשאר שלם לאחר הביקור של "סנדי". כמו רוב האספנים גם אצלה התקליטים הראשונים הגיעו במצב גרוע מאוד מהאחים וההורים כאשר הייתה בת 20 והכילו בעיקר הוצאות ספרדיות נחותות לרוק אמריקאי קלאסי: ביטלס, ספרינסטין וסיימון וגרפונקל. מה שנחמד אצל רבקה הוא שהיא רק בת 27, זאת אומרת ילידת שנות ה-80, הצלצול הגואל הייתה התכנית שכולנו ראינו וקסטה הייתה הטכנולוגיה המובילה. למרות זאת רוב המוזיקה שהיא שומעת (בעיקר פיפטיז, קאנטרי, סול, פאנק ובלוז) נוצרה לתקליט. מה שאומר שאם אתם מרגישים שנולדים במקום הלא נכון או בזמן הלא נכון אתם לא לבד… כמו כל אספני התקליטים היא כמובן מציינת את המידע הרב שנמצא על העטיפה כיתרון של התקליט שמחבר אותך להיסטוריה של האמן ולסיפור מאחורי השיר, מידע שאתה מאבד בהאזנה ל-mp3. את השאר תמשיכו לקרוא לבד…

עמית ארז התעורר בבוקר והחליט לתת לנו הצצה לטיוטה המקורית של "Animal Heart" מהאלבום עם השם הארוך, ושבעקבות בקשות רבות שקיבל בנושא, הוא נענה ללמד את המעריצים את האקורדים של "Cinnamon Scattered Along Your Shoulders" מהאלבום השני.

 הדבר היחיד שמתחרה עם הסאונד הפסיכדלי של "Feels Like We Only Go Backwards" של Tame Impala זה הקליפ שלו. אם אתם ממש רוצים ליהנות שנמכו את האיכות ל-240p.

אבי שרברבי עדאקי חגג יום הולדת השבוע, מזל טוב! הזדמנות מצוינת להזכיר הריאיון המדליק שערכנו עמו ועלה ביום שלישי האחרון ואת את פרויקט הדסטארט שפתח עדאקי במטרה להקליט אלבום אולפן ראשון. הזדמנות אדירה להשקיע סכום זעום עבור מטרה נעלה ולהעניק ליוצר חשוב מתנה יפה ליום הולדת.

ניק קייב חוזר לקולנוע. לאחר שכתב את התסריט לסרט "ההצעה" מ-2005  ואחרי הספר הנהדר "מותו של באני מונרו" הוא כתב את התסריט והמוזיקה ל-"ארץ יבשה" שכבר הושווה לקלאסיקות כמו "הסנדק" ו-"היו זמנים באמריקה" וזכה לשבחי המבקרים בפסטיבל קאן האחרון. הביקורות טוענות שגם  כאן החותם של קייב ברור והוא נע בין חספוס ואלימות פואטית לרומנטיקה. הקאסט לפחות על הנייר סופר איכותי, טום הארדי, גארי אולדמן (עלייתו של האביר האפל), גיא פירס (פקטורי גירל, הדרך וכל סרט טוב שתרצו…) ו-ג'ייסון קלארק (טד) ולכן פשוט לא יכול לייצר סרט רע. לגבי שיה לה-באף נאלץ לבלוע את הגלולה…

ב-4 בדצמבר אינטרפול יחגגו 10 שנים לאלבום הבכורה המופתי Turn On The Bright Lights עם איך לא, מהודרת דלוקס מיוחדת למעריצים שכוללת את האלבום + 17 קטעי בונוס + DVD  + ספר + חצי פנסיון ועוד מלא דברים שמעריצים לא באמת צריכים וישמחו לשלם עליהם עוד ועוד כסף. כטיזר הם מעלים מה-DVD  המצורף את "Obstacle 1" מההופעה הראשונה בלוס אנג'לס מ-2002.

מה הקטע עם להקות שמעלות קליפים ליוטיוב בסגנון שנות ה-90 של קלטות VHS פגומות ומסך כחול בפתיחה. למה התפתחה האופנה המטופשת הזו? כבר ציינו מספר קליפים כאלו בעבר, אבל אם אריאל פינק האנטד גראפיטי עשו את זה בעבר עם אחלה שיר, הפעם מדובר בקליפ דפוק עם שיר אייטיז מטופש של Telepath, ולמה אנחנו מדווחים על זה?

החורף הגיע והביא איתו אוויר קר, ימים חשוכים ומצב רוח קודר במיוחד. לאנשי החורף כמונו זה יום חג לאומי! קחו את השיר הזה בשביל רוחות חזקות במיוחד.

3 תגובות:

  1. תגובה זו נכתבה על ידי אביעד בתאריך 13 בנובמבר 2012 :

    אלאניס לא רלוונטית משהו כמו 10 שנים, בערך מאז Under Rug Swept שהיה האלבום הטוב האחרון שלה, בכלל נראה שברגע שאמן הגיע לשיא (ומדובר פה על מישהי שרק האלבום השלישי שלה מכר 33 מליון עותקים) הוא מאבד את הנשמה וממשיך לנוע מכח האינרציה ולא באמת כי כבר יש לו, ובמקרה הזה לה, כבר מה להגיד…

    • תגובה זו נכתבה על ידי מיכל בתאריך 13 בנובמבר 2012 :

      אלאניס זאת הזמרת שאני הכי אוהבת בעולם! Jagged Little Pill זו הפסקול שלי לתקופת הצבא, אני זוכרת אותנו יושבות כל הלילה בחמ"ל בחורף עם טוסט שוקולד מקשיבות לאלבום המושלם הזה…

  2. תגובה זו נכתבה על ידי אמיר בתאריך 12 בנובמבר 2012 :

    אחחח… איפה הימים של "אבטיח בשקל" במועדון האזימוט המעופש באלנבי…… פעם היינו צעירים ובועטים בלי דאגות על הראש! היה כיף!!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>