ממשיכים להסתובב במקום

ואו! כמה זמן לא העלינו פוסט, כלומר רק שבועיים אבל זה הרגיש כמו נצח. כשאתה נכנס למוד של סיקור שבועי כל הפסקה קטנה מרגישה ארוכה יותר מצפייה בפרק שלם של "הכוכב הבא". ובזמן הזה כל כך הרבה דברים קרו ועדיין נראה כאילו הכל אותו דבר: מנהיגים ממשיכים להרוג את האזרחים שלהם, הורים את הילדים שלהם, אפל את המכשירים שלה, קשת את הטלוויזיה, יאיר לפיד את האמינות (בעצם זו כבר מתה ממזמן) ואיתי תורג'מן ואנה אהרונוב כבר לא… או לפחות זה מה שהכותרת סיפרה. ויש גם להקה בשם ארקטיק מאנקיז שהוציאה אלבום חדש.

בקיצור, העולם ממשיך להסתובב במקום ואנחנו שוב כאן מנסים לאסוף לכם את כל מה שנראה לנו מספיק חשוב השבוע (ובמקרה הזה – שבועיים) במוזיקה. קריאה, האזנה וצפייה נעימה!

רוצים סיכום של השבועיים החולפים בפסקה אחת? ארקטיז מאנקיז! למה? כי מאז שהם שחררו את האלבום החדש (AM) הרשת סוערת והתגובות נעות בקיצוניות לרוחבה של הסקאלה: "האלבום הגדול ביותר שלהם" לעומת "עוד אלבום בינוני", מצד אחד "המאנקיז עשו זאת שוב" ומצד שני "נפלו במלכודת של עצמם". מעריצים מאוכזבים, מעריצים נדהמים, מבקרים משבחים ומבקרים משתלחים: "הטקסטים של טרנר בנאליים מדי" וברשימה אחרת "טרנר הוא הוא ג'ון לנון של זמננו" וכולם מדברים על אותו אלבום בדיוק. אין עוד להקה שמעוררת מחלוקת ובאזז כזה סביבה ואתם יודעים מה… יש צדק בהתנגשות בין העולמות ובתחושה האמביוולנטית הכללית.

קודם כל כי חסרים מספיק שירים טובים כדי שניתן יהיה לכנות את AM אלבום גדול. כלומר יש את "?Do I Want To Know" ואת "?R U Mind" אבל זה לא מספיק. דבר שני תמיד כי יש צפייה ענקית מההרכב הכי מדובר בעולם, וידוע שהדרך מצפייה גדולה לאכזבה גדולה קצרה ותלולה מאוד. אבל למרות המחסור במלודיות שתופסות אותך באתרוגים עדיין יש ב-AM מספיק חדות, מורכבות וזדוניות כדי שניתן יהיה להאזין לו בכיף וליהנות מהטקסטים הצורבים והביטים המרושעים של טרנר.

הגדולה של הקופים תמיד הייתה בהחלטה לא להסתכל אחורה, לחקור, להתנסות, לאתגר ותמיד להישאר נאמנים למוזיקה. בכלל הם תמיד הקפידו לא להיות מוגדרים בז'אנר ספציפי, הם מספיק משומנים כדי לא להיות אינדי ובהחלט לא משתלבים במשבצת הקלאסית של הרוק, עניין שמשאיר אותם ההרכב הכי גדול בעולם שלא מפוצץ אצטדיונים, או מייצר המנונים דביקים. התפר הדק, היכולת לעמוד עם קצות האצבעות על הגדר מבלי ליפול לשום צד היא מה שגורם לנו להעריץ את הלהקה הזו. מחשבות דומות היו גם ל-יעל וולובלסקי מהמגזין Andy Was Wrong.

רוצים סיכום של השבועיים בשתי פסקאות? ארקטיק מאנקיז ו-ארקייד פייר שהוציאו בשבוע שעבר את "Reflector", שיר מושלם, איך לא, בניחוח צרפתי עם קליפ עוד יותר מושלם. אם זו עדות קטנה לקראת מה שהולך להגיע אז האלבום החדש והכפול צפוי להיות חגיגת דיסקו-פאנק מוזרה כמו שרק הפייר יודעים לייצר. יש גם קליפ אינטראקטיבי שדורש מצלמת אינטרנט ואז הדמות שלכם מופיעה כהשתקפות במראה שבורה (לפחות זה מה שיצא לנו). עוד אנקדוטה משעשעת לגבי דיוויד בואי שמתארח בקולות רקע בשיר. מתברר שבדיוק בתקופה שהאלבום The Next Day של בואי שוחרר הוא עבר באולפן שבו הם ערכו את המיקס וכל כך התלהב ממה ששמע שנאלץ לאיים עליהם שאם הם לא יאיצו את המיקסוס הוא עלול לגנוב להם את השיר. בתגובה הוא קיבל תפקיד.

האתר החדש והרשמי של אינדינגב 2013 עלה לאוויר ועמו רשימה רחבה של האמנים שיופיעו בפסטיבל. יש הרבה שמות ולכן פשוט כנסו לראות. יש גם Artist Mix שיעזור לכם להכיר קצת יותר טוב את אלו שהולכים להופיע שם. חדשה פחות מזהירה מבחינתנו היא ההודעה המצערת (ועם זאת מובנת) של אביב גדג' לבטל את ההשתתפות בפסטיבל עקב מותו המצער של גבריאל בלחסן ז"ל. ההופעה של גדג' היא ללא ספק המופע שיצר הכי הרבה ציפיות והסעיר את הדמיון שלנו לגבי מה שהולך להיות שם, כך שלמרות שיש כמות לא מבוטלת של אמנים טובים, הביטול בהחלט צינן לנו קצת מההתלהבות.

מעניין לעניין באותו עניין, שי להב כתב רשימה מעוררת מחלוקת לגבי הליינאפ של הפסטיבל ועל המעבר של אמנים בין מה שהוא מגדיר "אינדי" למוזיקת "מיינסטרים". תעיפו מבט בתגובות.

עידו שחם כותב למה הוא נוטה לא ללכת השנה לאינדינגב.

אנחנו שמחים להגיש לכם את "Older" של Shine 2009, הרכב טריפ-הופ שעושה מיד-טמפו נוסטלגי עם משיכה חזקה לשנות ה-90. את הצמד מרכיבים סמי סואבה ו-מיקו פיקארי, שניהם כותבים ומפיקים ובעיקר יודעים לייצר מקצבים קליטים עם קולות רקע נמוכים ומרגיעים שנדמה שכבר שמעתם בעבר או תמיד היו שם. יש גם שיתוף פעולה ותיק יותר ולגמרי ניינטיזי עם פאולה עבדול.

גם יום כיפור עבר עלינו ומה בדיוק היה שם? פחות סליחות ויותר הורדות, הרבה מוזיקה, סרטים, סדרות, הרצאות ועוד קצת מוזיקה. שם גם נתקלנו בפרשנות המהפנטת והעוצמתית של נקמת הטרקטור לטקסט הדתי "אל נורא עלילה". זאת הכפרה הפרטית שלנו.

אפילו דון קישוט נראה רציונלי לעומת ההחלטה של מיקרוסופט להילחם בכל מחיר במנוע החיפוש של גוגל. בכלל נראה שגם אם מיקרוסופט ימציאו את האינטרנט מחדש הם עדיין יתפסו כדבר הכי מיושן בעולם. מדימויים קשה להשתחרר, צריך שיווק גאוני כדי להפוך סטיגמה על חברה. לקחת את "Rivers And Homes" של יונתן דגן לפרסומת החדשה של מנוע החיפוש Bing (תנו לנו לנחש, חוץ מעובדי מיקרוסופט גם בו  אף אחד לא ישתמש) לא ישנה את מה שאנחנו חושבים עליה, אבל זה לפחות צעד קטן בכיוון הנכון.

דיברנו כבר על החדש והמצוין של הפיקסיז?

איטליז פתחו פרויקט קראוד פאנדינג כמו תמיד בדרכם הייחודית, עם סרטון אנימציה מושקע שמסביר על התהליך שעברה הלהקה מאז שנוסדה, כולל הבחירה לעבוד לראשונה עם היוצר והמפיק איתמר ציגלר (בלקן ביט-בוקס) ומתוך רצון לא להיות תלויים בחברת תקליטים. בוקר טוב ובהצלחה! זה המקום גם להגיד מזל טוב לפרויקטים של נגה שלו ושל גיטלה שסיימו את מסע המימון שלהן בהצלחה יתרה.

עוד אנימציה יפיפייה שנתקלנו בה שייכת ל-סטיבן וילסון בשיר "Drive Home". בלדה מלנכולית וילסונית קלאסית שהולכת ונבנית באופן מושלם עד לקתרזיס בסיום. בקלות ניתן לראות אותה משתלבת בכל אלבום של עץ הדורבן. הקליפ מאוד הזכיר לנו את הסינגל הקודם "The Raven That Refuse To Sing" והפעם, אולי במיוחד ליום הכיפורים שלנו, הוא מדבר בעיקר על חרטה ואשמה בעקבות אהבה נכזבת. סתם ערבה מיובשת מי שלא מתרגש.

אנחנו בדרך כלל מקפידים להישאר כמה שיותר קרובים למוזיקה אבל כמו שיש קרובי משפחה שאי אפשר להתעלם מהם, לא הצלחנו להתעלם מהעובדה שחג סוכות הוא בקביעות חגיגה לאוהבי קולנוע והשנה לא פחות משלושה פסטיבלים (!!) נחגגים בחג האסיף. פסטיבל הסרטים בחיפה (19-28.9) הוא הגדול והמוכר מביניהם והשנה אפשר לתפוס שם את כנס העתידנים החדש והמסקרן של ארי פולמן. לאוהבי הפנטזיה יש שני פסטיבלים במקביל: אייקןן (21-24.9) ו-אוטופיה (21-30.9). בנוסף להצגת הסרטים יתקיימו בכל הפסטיבלים כמובן  פעילויות, הרצאות ועוד… אז קדימה, צאו מהבית ותנו בלולבים, חופשה נעימה וחג שמח לכולם.

2 תגובות על הפוסט “ממשיכים להסתובב במקום

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.