פסטיבל יערות מנשה: גדול וקטן כמו קשת בענן

בואו פשוט נזרוק את זה על ההתחלה, יערות מנשה או אינדינגב? ובלי תשובות מתחמקות של אוהבים כל אחד בצורה שונה, אתם לא אמא ואבא… מבחינתו התשובה היא שטחית ואסתטית לגמרי, פסטיבל יערות מנשה ללא ספק יותר ירוק, יותר חגיגי, ויותר נוצץ, משהו בעצים הארוכים, בסלעים הסדוקים ובאדמה המחוספסת עושה לנו את זה…  הזוכה שלנו הוא, איך נכתוב את זה בפשטות – יפה יותר ו…גם מריח טוב יותר. ולא סתם אנחנו פוקדים אותו כל שנה ברצף אינסופי.

לחזור למאהל, לשבילים, למייצגים הצבעוניים בפעם הראשונה אחרי הקמת האוהל, זה קצת כמו לחזור הביתה, הבמות יותר קטנות, המתחמים יותר אינטימיים וזה פגז, כי זה משאיר את אותך כרפסונה חלק ממשהו יותר אינהרנטי, זה פסטיבל שעדיין לא הצליח להרחיק אותך מתוך הבועה שאתה נמצא בה. זוהי הגדולה של פסטיבל יערות מנשה, היכולת להישאר גדול וקטן, אינטימי ומרוחק, צנוע וראוותני, עדין ומפואר, ואם כל זה לא מספיק – יש בו את הקהל הכי טוב בעולם. רק שישאר ככה. בעצם, אנחנו בטוחים שהיער ישמור עליו כזה.

כל שנה הכרטיסים הם סולד-אאוט וכל שנה תמיד יגיעו כמה קלולסים בלי כרטיסים שיהו מוכנים לקנות כל כרטיס במחיר מופקע, אז דבר ראשון תזמינו מראש כרטיס, כי לא יהיו שם כרטיסים למכירה. נאמבר טו, מאחר ומדובר בהסעות למתחם הפסטיבל, ולמרות המאמצים הכבירים שמשקיע הצוות בעניין, תתכוננו לכניסה קצת מקרטעת, תורים, צפיפות בשאטלים, זיעה, תיקים שחובטים לכם בראש, אז תשתדלו לסחוב כמה שפחות דברים כבדים, מנסיון זה עוזר מאוד. בחזור עוברים את אותו תהליך בדיוק רק עם צחנה שמלווה שלושה ימים בשטח. הצד החיובי, זה נגמר מתישהו.

אטמי אוזניים ללילה חובה, כי תמיד יהיו נודניק עם גיטרה באוהל לידכם. יש עוד קטע ביזארי, אסור להכניס אלכוהול למתחם הפסטיבל, קראתם נכון, אסור להכניס אלכוהול למתחם הפסטיבל וכבר ניתקלו בארגזי גולדסטאר שלא עברו סלקצייה משטרתית מאחר ומדובר באלכוהול במקום שלא יעברו סלקצייה מאחר ומדובר ב…גולדסטאר. יש עוד קטע מוזר בפסטיבל, כל הבחורים לבושים בגופייה וסנדלי שורש וכל הבחורות בגופייה ו…סנדלי שורש. לא יקרה שוב דבר אם תבואו עם זה טי-שירט מעניינת, בכל זאת זה פסטיבל וכבר ציינו שאנחנו שטחיים לגמרי. דבר אחרון – עזבו אתכם מכל הג'אנק שיש שם ותאכלו בדוכן האתיופי. אתם מוכנים.

יש איזה קטע לא ברור עם סדנאות שהלך וגדל אקספוניטיאלית מפסטיבל לפסטיבל, הנה חלק קטן ממתקפת הסדנאות שמאיימת עלינו השנה: סדנת כתיבה, סדנת ספיריצ'ואלז, סדנת תיפוף גוף, ליקוט צמחי בר למאכל, אימפרוביזציה, ספוקן וורד, תיפוף יצירתי, עיסוי תאילנדי, ריקודי עם, הלחם והחמאה של כל פסטיבל בטבע  – אקרובלאנס ואקוסטיק יוגה, והמנצחת הגדולה שלנו, אם כל הסדנאות, תקעו בחצוצרות – מדיטציה עם קערות. אין ספק שחייבים להיות שם.
יש תחושה שככל שהפסטיבל גדל וצובר תאוצה, יש לו יכולים להביא אמנים "גדולים" יותר, זוהי איננה בהכרח תופעה חיובית. אנחנו רואים בפסטיבל דווקא הזדמנות חד פעמית להטות אוזן לאמנים פחות מוכרים, אלו שמופיעים בבמות הקטנות ושכמעט לא שומעים עליהם בדרך כלל, מנסיון, אם עושים שיעורי בית קטנים ומקשיבים לאמנים לפני, ההנאה בפסטיבל הרבה יותר גדולה. אין צורך לחפור לעומק, האתר של הפסטיבל כבר עשה את כל העבודה ומגיש את כולם בצורה ידידותית ונוחה. זה גם יאפשר לכם יכולת חלוקת זמנים טובה יותר בין הבמות, כי לדברים טובים יש נטייה לא ברורה ומעצבנת לעלות האחד על השני. זוהי הרשימה הקצרה שלנו:

דה גירלז כי שרון קנטור, אנסט – בגלל הניחוח, הדיילי פלנט – בגלל השם, אלן מון – בגלל הסופרגרופ, ג'נגו, אוזו בזוקה ,הפוסי של לוסי, יעל דקלבאום ותפילת האמהות, הילה רוח, לולה מארש, ועדת חריגים, טליה אליאב, קים, ירון בן עמי, בנג'ה, סילבי זאן ויונתן גולדמן.

סיימנו, לכו לחפש את הנתיב שלכם בפסטיבל.
ביי בינתיים וניפגש ביערות…

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.