מלכה לב אדום

לכל חובב מוזיקה יש את הרגע או התקופה המכוננת ההיא בילדות שבה הוא גילה את הסגנון המוזיקלי המועדף עליו. כמעט תמיד מעורבת בסיפור דמות בוגרת כלשהי שמתווכת.

קווין היו האהבה המוזיקלית הראשונה שלנו. אי שם בשנות הקסם של תחילת שנות ה-90, בילינו לא מעט שעות בבית של ספי שימשוביץ ברחוב החצב 3. לאח הגדול שלו, ערן, היתה גיטרה חשמלית ואוסף קלטות מרשים במיוחד שכלל בין היתר את מיטב האלבומים של קווין ואנחנו, שרצינו להיות גדולים כמוהו, ישבנו מול טייפ הדאבל-קאסט שלו במשך שעות ארוכות והאזנו לקלטות בשקיקה, מעיינים במקביל בעטיפות הצבעוניות המקופלות היטב.

המשך לקרוא

התפוח הוא רע הכרחי

צרכני התוכן בארץ מחולקים לשניים, כאלו שצורכים בחינם וכאלו שלא מבינים בטכנולוגיה. מי שמשלם, פשוט לא מכיר דרך אחרת, או שמכיר ואין לו כוח להתעסק עם זה. כל שאר הטכנוקרטים יצרכו את התוכן שלהם בחינם. זה מנטאליות שטבועה בנו, כי ככה זה שחיים בתחושה שתמיד דופקים אותנו בתוך מערכת שהחוקים בה צבועים בחמישים גוונים של אפור. יחד עם זאת, תמיד טענו שאם יהיה סָפַּק שייתן תוכן ראוי במחיר סביר, הצרכנים יהיו מוכנים לשלם. נטפליקס למשל הגיעה לארץ, ומיד הצטרפנו אליה ועכשיו הגיעה גם אפל מיוזיק.

השאלה הראשונה ששואלים אותנו כאשר אנחנו מספרים בהתלהבות על אפל מיוזיק היא ״בשביל מה צריך את זה?״ זו שאלה קצת מוזרה לשירות שיש לו כבר למעלה מחמישה עשר מליון מנויים משלמים ברחבי העולם, כאשר לשרותים דומים לו כמו ספוטיפיי יש למעלה משלושים מליון מנויים, ועוד עשרות מליונים משתמשים מתחלקים בין ראפסודי, פאנדורה, גוגל פליי, אמזון ועוד… עם זאת, זה אולי לא כל כך מוזר במדינה שבה הקהל לא רגיל לשלם על צריכת תכנים. ואולי זה גם מסביר את המחיר הנמוך להפליא שאפל מבקשת, מה זה מבקשת, כמעט מתחננת לקהל הישראלי שרק יבוא ויקח.

Apple Music Menu המשך לקרוא

בימים ההם בזמן הזה

טעם מוזיקלי הוא דבר שמשתנה עם השנים, כך גם הפופולאריות של סגנונות מוזיקליים שונים. כך יוצא שלמרות שבימים כתיקונם עבדיכם הנאמנים כותבים כאן בעיקר על מוזיקת אינדי אלטרנטיבית שהסאונד הרווח בה הוא אלקטרוני והגיטרות אם יש כאלה, הן במינון מוגבל, בעבר הטעם המוזיקלי שלנו היה הרבה פחות היפסטרי והרבה יותר כסחני.

אבל יש את הטון הרווח ויש את בלוטת הנוסטלגיה ולה יש חוקים משלה. בואו נגיד שאם חדי אוזן היה בלוג פעיל בתחילת שנות ה-90, סביר להניח שהפוסטים השבועיים שלנו היו עוסקים בעיקר בגראנג', פאנק-רוק ומטאל על שלל תצורותיו החל מפרוגרסיב, דרך אינדסטריאל ועד טראש מטאל.

המשך לקרוא

סיהחוצפה

דווקא תפסנו ממנה קראוד פליזרית, מפגיזת להיטים מהונדסים גנטית בקצב שבו פלפס מחרבן מדליות זהב אולימפיות. חשבנו שתגיע לפה אישיות גלקטית שתפזר עלינו אבק כוכבים ותשכיח, ולו רק לכמה רגעים בלבד, את הסלמונלה והטחינה והליסטריה והחגיגות המוגזמות על הארד של ירדן ג'רבי ואורי ששון. אז חשבנו…

בספר הסודי של האמרגנים כתוב שבגדול יש שתי דרכים להביא לפי אמנים, כחלק מהטור הרשמי או בשיטת הציפורים שעוצרות פה באגם החולה, כלומר "על הדרך…", אם זה אמנים שעוברים פה בדרך למזרח הרחוק או לגיג באבו דאבי. במקרה של הפאה הבלונדינית, זה לא ממש ברור, כי סיה הגיעה לפה במסגרת טור רשמי אך מוזר. באמצע הטור האירופי שלה, אחרי דנמרק ופורטוגל היא קפצה לפסטיבל בלבנון, הדרימה לפארק הירקון ואז חזרה לטור האירופי – שוודיה, פינלנד וכד'…. כלומר זו כן הייתה גיחה קצרה ללבנט, גיחה שתיזכר בזכות פלייבק משעמם, מסכים גדולים מדי שהציגו הופעות קודמות ומשהו שנראה כמו מאדי זיגלר.

Sia - Live In Israel

וזה עוד יותר מוזר, כי זה מעלה את השאלה מדוע טיים אימפלה מרשים לעצמם לתת פה שואו יותר טוב ממה שנתנו כמה ימים לפני זה בגלסטנברי, ומדוע המפיקים של פואלז מבטלים את ההופעה כי הם מבינים שהקהל לא יקבל תמורה טובה לכסף שלו, אבל לסיה מותר לתת לקהל לפהק בהופעה שהאורך שלה לא עולה על הפסקת צהריים בעבודה. מלבד כמה גולדן רינגרים מיוחסים שבאופן לא מפתיע ממש נהנו, ורק הזכירו למה המופע הזה היה צריך להישאר באמפי ראשון. רובו של הקהל יצא מאוכזב וגרוע מכך – מרומה. כל כך מרומה שהוא זוכר בודאות שהוא היה בפארק הירקון, אבל לא בטוח אם ראה שם הופעה.

יש פה הרבה מן המשותף לפרשיית הקורנפלקס והטחינה – תודעת צרכנים נמוכה, סיה היא מוצר צריכה, ואת זה לא אנחנו קבענו אלא המוזיקה שלה. זה פשוט מוצר שאנחנו צריכים ללמוד להפסיק לצרוך.

המשך לקרוא

בואו לריו

סוף סוף הלפיד הודלק באצטדיון המרקנה והאולימפיאדה יצאה לדרך במולדת הקפוארה, הזיקה והאסאי, מה שאומר שממש בקרוב נוכל לחזור להתמוגג מהשידורים של משה גרטל מהבריכה. זה אולי לא היורו, אבל עדיין אין ספק שמצפה לנו חודש שכולו עונג צרוף – ככה זה כשמדובר באירוע אדיר שמושך אליו את 10,000 הספורטאים הטובים בעולם.

כשחושבים על זה, ספורט זאת אחלה המצאה! הוא עוזר לנו לשמור על הבריאות ומעודד להישגים ולמצוינות, בדיוק ההיפך ממה שאפשר לומר על הפוליטיקה העכשווית, למשל. כשאנחנו מסתכלים על תופעות מפחידות כמו דונלד טראמפ בארצות הברית או כמו מירי רגב, בצלאל סמוטריץ׳ או אורן חזן כאן אצלנו, אנחנו מודים לאל על כך שעדיין לא המציאו את ענף הספורט לקולניות יתר או לדעות קיצוניות במיוחד.

המשך לקרוא