אכן שישי ואכן שחור

אז רצינו להיות כמו האמריקאים, ושגם לנו יהיה יום שישי שחור. ובכן יש לנו בשורות משמחות….קיבלנו, במתכונת שלנו כמובן. לא סתם יום שישי שחור, קיבלנו סופשבוע שלם, אפל, טראגי, מפחיד, חשוך, מפויח ומלא עשן, לא סתם עשן – עשן שחור משחור. במקום חגיגת קניות אימפריאליסטית וקפיטליסטית, טיפשית ומרוקנת ארנקים לחינם ככל שתהיה, קיבלנו בקבוק תבערה, דגל שחור עם גולגולת שמתנופף רק כדי להזכיר לנו, אם במקרה שכחנו, כמה שנאה ורוע יש פה, כמה פילוג וכמה כיעור. כך שגם בעיר הכי יפה בארץ, הכי מגוונת, שבאופן מוזר אנחנו מרגישים בה הכי בבית בעולם, אסון כזה יכול להתרחש.

ובדיוק שהסופרטאנקר מגיח כמו גיבור-על, מחרף בקלילות מעלינו ומבטיח להעלים את כל הרעש והפאניקה, ראינו את התמונות המזעזעות האלו של פסטיבל יערות מנשה. היער שמארח אותנו כל שנה, שמעניק לנו מהצל, מהחמצן ומהיופי שלו, עולה באש ונראה כמו גיהנום. בזמן שלוחמי האש (דרך אגב ממתי התחילו לקרוא להם ככה? זה פוליטיקלי קורקטיות חדשה להפסיק לקרוא להם כבאים?) נאבקים לשמור עליו ירוק ונושם. יש מקומות שבהם מרצפים את גן עדן כדי כדי לבנות מגרש חנייה, פה שורפים את גן עדן, כדי ליצור עוד שנאה.

burn-forest

[ לא להיבהל – התמונה הנ"ל נלקחה מיער שנשרף באורגון, בינתיים על השריפה שלנו הצליחו להשתלט ואין סכנה כרגע לקיומו של הפסטיבל ]

OK GO הבינו את הקטע, לא צריך להשקיע במוזיקה, תזין כמה נתונים באלגוריתם של אבלטון ויצא לך שיר, בכל זאת, קולדפליי עושים את זה כבר שנים. במקום עוד שיר טוב, או במקרה שלהם בינוני מינוס, הם שוברים את הראש כל פעם מחדש איך לעשות את הקליפ הכי מגניב בעולם. שיווקית וויז זה הכי הגיוני, המרושתת היא וירטואלית, והם רוצים להיות אלוהי הרשת. לאנשים אין כבר כוח לעוד מוזיקה, הם רוצים להעביר סרטון בווצטאפ, לשתף בסנאפצ'אט כדי שחבר שלהם יוכל לשבת בשרותים ולהגיד וואו! התוצאה  – לגמרי וואו! 4.2 שניות בזמן אמיתי בסופר סלואו מואשן לשיר "The One Moment". דומה להרבה דברים שראינו ובכל זאת מיוחד בדרכו.

ok-go-the-one-momentשנה שנייה לפסטיבל אינדיחפר 2017 ואנחנו מריחים ריח של איך קוראים לזה…נו..אה מסורת! הפסטיבל הבטיח הרבה בשנתו הראשונה, ונראה אם יצליח לקיים גם בשנייה. אכזבה קלה נרשמה מהעובדה ששוב הוא יתקיים באותו מקום, האנגר 9 בפארק תעשיות עמר חפר, וכבר הרחבנו בנושא בפוסט מיוחד לסיקור הפסטיבל בשנה שעברה, אולם כמובן שנבוא בראש פתוח בתקווה להיות מופתעים לטובה. בינתיים נראה שבכל מה שקשור לליינאפ, הלכו שם על בטוח וכרגע כולל את אוזו בזוקה, דה פז בנד, טאטרן, פול טראנק. ויש גם תאריך – 20.1

שרף אורנים הוא עוד מאסטרפיס מבית היוצר של אביב גדג', ואם עדיין לא הקשבתם לו זה חמור מאוד. עכשיו מגיע הקליפ הראשון מתוכו לשיר "הופ!". ההגשה הפעם מאוד שונה מהפאתוס התפילתי-שירתי שבדרך כלל מאפיין את הסאונד של גדג'. המקצב יותר גרובי, מקוטע ומתבסס על הבס ליין של בנו הנדלר. התמה ממשיכה להיות גדג'ית קלאסית, צביעות, זיוף, אופורטוניזם, שיברון וגאולה, ואת הכל עוטף קליפ מטריד ומדויק.

%d7%90%d7%91%d7%99%d7%91-%d7%92%d7%93%d7%92%d7%b3-%d7%94%d7%95%d7%a4

בתורה-נביאים-מבקרים חוזרים לאלבום הכי שבור ואובדני של ניל יאנג, הלילה הוא הלילה, וטוענים שם שלפעמים הוא יכול להישמע כמו כמה חבר'ה מטומטמים שבחרו להשתטות תוך כדי שירה. על הדרך הוא מקבל נדיה קומנצ'י, ציון 10

על גגות תל אביב, או יותר נכון על הגג של גן העיר, באלקוני טי.וי חוזרת עם הסאונד הבלאקני של תומר ישעיהו שפשוט לא מפסיק ליצור. אחרי שניים וחצי אלבומים עם ההרכב שחתום על שמו ISAIAH, הפקת אלבום שובר מצעדים לג'יין בורדו, אלבום סולו ראשון מפתיע בעברית בשם אופניים חשמליים שיצא רק בתחילת השנה, עכשיו הוא בדרך לאלבום נוסף, בוידעם שמו. השיר הראשון שאנחנו שומעים מתוכו – "יום כיפור" – שומר על הסטייל הכה ג'ון לנוני של ישעיהו עם תוספת מזרח תיכוניות והומאג' טיפקס נפלא ומעלה חיוך.

זה מה שנקרא לקחת את האייטיז צעד קדימה, לא רק את הסינת'ים המגניבים אלא גם את השפמים, המגוחכים, הצבעים הצועקים ואת הגיטרות שלא מחוברות לשום דבר. טיילור הוקינס שבימים רגילים הוא המתופף של ה-פו פייטרס עם קליפ חדש ופשוט אדיר לשיר "Range Rover Bitch" ודש לדייב.

taylor-hawkins-range-rover-bitch

והנה בהמשך למתקפת האייטיז, Roosevelt מראה לנו איך עושים את זה, עם כל ההרמוניות, הגיטרות והצלילים הנכונים. "Belong" הוא שיר ראוי.

קליפ סופר מושקע ל-נינט בפורמט תצוגה אולטרה-סופר-היפר קולנועי ולא ברור. מתחת למילים יש טקסט מסתורי וחושני עם גיטרות מזרחיות ודרבוקה תחת הפקתו של יוסי מזרחי. הקליפ לשיר "Subservient" די מצליח להעביר את כל זה, מן מסיבת ליל כל הקדושים חולנית ומינית, עד לסוף המפתיע.

תגידו תודה שנתקלתם בקליפ הזה כי הוא לגמרי ישפר לכם את מצב הרוח. רג'ינה ספקטור יודעת לרגש ובשיר החדש "Bleeding Heart" שהיא שרה לעצמה – רג'ינה הקטנה, היא לא בוחלת באמצעים. הקליפ מציג תמונות מביכות של עצמה כמתבגרת, כולל ריקודים מביכים שאמורים להישאר בבית לבד מול המראה, וקטעי וידאו שצולמו במצלמה בייתית ומראים שהילדה סומנה ככישרון ענק כבר מגיל צעיר.

regina-spektor-bleeding-heart

מוזר ככל שזה ישמע, השיר החדש של Cass McCombs נשמע כמו חיבור בין יזהר אשדות לטוקינד הדס. תודו שזה מספיק מסקרן כדי לתת צ'אנס לשיר החדש "Run Sister Run" שהוא מעניין וקאצ'י ולקוח מתוך האלבום השמיני בשם Mangy Love של המוזיקאי מקליפורניה.

השיר הכי יפה בעולם "Hoppipolla", זוכה לגרסה חדשה לכבוד הבחירה שלו כפסקול לסדרה החדשה של סרטי הטבע Planet Earth, ואין מתאים ממנו. אש כבר יש לנו בשפע, שיגיעו לפה להוריד קצת שלג כבר.

כדרכה, קייט בוש תמיד הולכת עד הסוף. השיר "And Dream Of Sheep" הוקלט כמו שהוא נראה, כאשר בוש נמצאת בתוך המים, בזמן שהיא סובלת מהיפותרמיה וממשיכה לצלם אותו יום אחרי יום רק כדי לחזק את תחושת הריאליזם בשירה שלה. זה קצת מדאיג כי תשומת לב מוגזמת לפרטים וחוסר יכולת להתפשר הייתה בדיוק הסיבה שבגללה בוש הפסיקה להופיע בצעירותה, ורק חסר לנו לקרוא יום אחד על אבידה מטופשת בגיל צעיר מדי בגלל חוסר יכולת ליצור משהו שהוא פחות ממושלם, היו לנו מספיק אבידות כאלו השנה.

זהירות תמונות קשות, "זה שיר על שיער גוף, אנחנו צריכים לדבר על זה", ככה נפתח הדבר הזה של Hila The Killa שנראה כמו משהו ששרה שסילברמן הייתה עושה, אם לא כבר עשתה. גורם לך לרצות לעצור הצפייה בכל רגע וממגנט אותך למסך כאחד.

hila-the-killa

אין באמת מה לקנות בבלאק פריידי, תחסכו למה שחשוב באמת, לברוח מכאן. אם לא לתמיד, אז לפחות בכל הזדמנות אפשרית.

מלכה לב אדום

לכל חובב מוזיקה יש את הרגע או התקופה המכוננת ההיא בילדות שבה הוא גילה את הסגנון המוזיקלי המועדף עליו. כמעט תמיד מעורבת בסיפור דמות בוגרת כלשהי שמתווכת.

קווין היו האהבה המוזיקלית הראשונה שלנו. אי שם בשנות הקסם של תחילת שנות ה-90, בילינו לא מעט שעות בבית של ספי שימשוביץ ברחוב החצב 3. לאח הגדול שלו, ערן, היתה גיטרה חשמלית ואוסף קלטות מרשים במיוחד שכלל בין היתר את מיטב האלבומים של קווין ואנחנו, שרצינו להיות גדולים כמוהו, ישבנו מול טייפ הדאבל-קאסט שלו במשך שעות ארוכות והאזנו לקלטות בשקיקה, מעיינים במקביל בעטיפות הצבעוניות המקופלות היטב.

המשך לקרוא

בימים ההם בזמן הזה

טעם מוזיקלי הוא דבר שמשתנה עם השנים, כך גם הפופולאריות של סגנונות מוזיקליים שונים. כך יוצא שלמרות שבימים כתיקונם עבדיכם הנאמנים כותבים כאן בעיקר על מוזיקת אינדי אלטרנטיבית שהסאונד הרווח בה הוא אלקטרוני והגיטרות אם יש כאלה, הן במינון מוגבל, בעבר הטעם המוזיקלי שלנו היה הרבה פחות היפסטרי והרבה יותר כסחני.

אבל יש את הטון הרווח ויש את בלוטת הנוסטלגיה ולה יש חוקים משלה. בואו נגיד שאם חדי אוזן היה בלוג פעיל בתחילת שנות ה-90, סביר להניח שהפוסטים השבועיים שלנו היו עוסקים בעיקר בגראנג', פאנק-רוק ומטאל על שלל תצורותיו החל מפרוגרסיב, דרך אינדסטריאל ועד טראש מטאל.

המשך לקרוא

מה שרואים משם

אז יצאנו לחופשה בסלובניה וקרואטיה. 9 וחצי ימים של שכרון חושים שכללו נופים משכרים ומגוונים: החל מעמקים ירוקי עד אל מול פסגות מושלגות, דרך מפלים שוצפים הנשפכים אל נחלי טורקיז מרהיבים וכלה באיים מוקפים בשלל חופים לבנים הטובלים בים האדריאטי הצלול. בין לבין עוד הספקנו לקפוץ לפסטיבל INmusic בזאגרב לפגישה שנייה עם פלורנס וולש, שגם הפעם הייתה מוצלחת ביותר (חושבים שהגיע הזמן להכיר אותה להורים…?). בקיצור, חופשה שהייתה יכולה להיות ראויה לתואר החופשה המושלמת, אילולא הסתיימה לה בסופו של דבר.

המשך לקרוא

קצוות מוזיקליים

באמצע שנות ה-90', כשהיינו נערים מתבגרים ומחוצ'קנים, התחביב האהוב עלינו עם החזרה מבית הספר, היה להסתגר בחדר האינטימי שלנו ולהאזין במשך שעות ארוכות למוזיקה במיני מערכת דאבל-קאסט שרכשנו בכסף שהרווחנו בעבודה מזדמנת בחופש הגדול של כיתה ז'.

תוכניות הרדיו מהן ספגנו באותן שנים את ההשכלה המוזיקלית שלנו היו "קצת אחרת" של אורלי מורג ברשת ג', "כאן-דן" של דן תורן ברדיוס, "נקודת הג'ק" של ג'קי שרגא וכמובן "הקצה" של קוואמי ונדב רביד בגלגלצ. כל כך התמסרנו לתחביב שכשהתגייסנו כבר היו לנו שתי מגירות מפוצצות בקלטות 90 דקות עם סרט מגנטי שחוק עד דק המאכלסות בתוכן אלפי שירים שאהבנו מאותן תוכניות.

מסיבת הקצה המשך לקרוא