מותו של הפייס

פייסבוק מת! לא באופן רשמי כמובן. הוא מת כי הוא לא מעניין יותר אף אחד, הוא מת כי ברגע שההורים שלנו למדו להעלות סלפי לוול, הבנו שזה מקום שאנחנו לא רוצים להיות בו. הוא מת כי הוא חושב שהוא מכיר אותך, כי אם חברים שלך הם בגיל הזה, ומעלים תמונות כאלו, אז בטח תתעניין בשיפוצים לבית, או כלי עבודה, או פאנטה, או כל דבר אחר שממש לא מעניין אותך.

הוא מת כי אחרי שסיננת את כל הנודניקים, נשארת תקוע עם אותו מבחר מצומצם של אנשים שחוזרים על עצמם. הוא מת כי הכל מסחרי, הוא מת כי הוא מזויף, הוא מת כי הוא הפסיק לרגש אותך, כי פעם היית נכנס כל דקה, שהפכה לכל שעה, שהפכה לכמה פעמים ביום, עד שפתאום אתה שם לב שבכלל לא נכנסת היום ולא קרה לך כלום. הוא מת כי הוא כל הזמן מבקש ממך כסף, ואז אתה מבין שמשהו אחר משלם לו, וזה על חשבונך.

facebook-is-dead המשך לקרוא

פיקסלים של אושר

שבוע עמוס עבר על כוחותינו: ביום ראשון קפצנו להתפנן על חוף הים בהרצליה ומיד אחרי מקלחת מהירה ושנ"צ הגון, פתחנו את השנה בארוחה משפחתית בבאר שבע. למחרת אירחנו חברים לבוהוריים מפנק, קפצנו ליריד מעצבים בצורן ומשם לסיבוב בקרוסלה העברית הראשונה בנמל תל אביב. בשלישי עשינו עצירה נוספת להתרעננות, הפעם בבריכה בחגור ואת הרעב שהתפתח השקטנו בפיקניק ביער ראש העין. רביעי-חמישי עבדנו בקטנה ובשישי יצאנו לריצת 10 ק"מ וארוחת בוקר עם חברים באזור ירושלים, כתבנו את הפוסט הנוכחי וערכנו עוד מפגש משפחתי כייפי שכלל בין היתר המבורגרים משובחים, סנגריה קרה וכדורי שוקולד השחר לקינוח. לא קל…

המשך לקרוא