מותו של הפייס

פייסבוק מת! לא באופן רשמי כמובן. הוא מת כי הוא לא מעניין יותר אף אחד, הוא מת כי ברגע שההורים שלנו למדו להעלות סלפי לוול, הבנו שזה מקום שאנחנו לא רוצים להיות בו. הוא מת כי הוא חושב שהוא מכיר אותך, כי אם חברים שלך הם בגיל הזה, ומעלים תמונות כאלו, אז בטח תתעניין בשיפוצים לבית, או כלי עבודה, או פאנטה, או כל דבר אחר שממש לא מעניין אותך.

הוא מת כי אחרי שסיננת את כל הנודניקים, נשארת תקוע עם אותו מבחר מצומצם של אנשים שחוזרים על עצמם. הוא מת כי הכל מסחרי, הוא מת כי הוא מזויף, הוא מת כי הוא הפסיק לרגש אותך, כי פעם היית נכנס כל דקה, שהפכה לכל שעה, שהפכה לכמה פעמים ביום, עד שפתאום אתה שם לב שבכלל לא נכנסת היום ולא קרה לך כלום. הוא מת כי הוא כל הזמן מבקש ממך כסף, ואז אתה מבין שמשהו אחר משלם לו, וזה על חשבונך.

facebook-is-dead המשך לקרוא

השבלול שאהב את הבית

הוא הפך כבר בתחילת דרכו לזמר-אליל, ועם השנים גם לקול השפוי של כולנו. אריק איינשטיין היה איש מוכשר בטירוף ועובדה זו הייתה ניכרת היטב בכל תחום בו עסק, אבל אי שם בתחילת שנות השמונים, למרות היותו ספורטאי בנשמה, הוא גמר בליבו שלא לשחק את משחק התדמיות ויחסי הציבור, ההאדרה העצמית המזויפת והצורך בקבלת גביעים ופרסים כאישור לפועלו. ככל שהעולם בחוץ נהיה מטורף ומזויף יותר, אריק העדיף להישאר בבית, לעצום עיניים ולהשתבלל בתוך עצמו עוד יותר, ממשיך להקליט ונותן לשירים לדבר במקום פיו. והיה לו מה להגיד, אבל בניגוד לזמרים הגדולים של היום שהם גם סלבים מדופלמים השולטים היטב בתורת ה"אם אתה לא בפריים טיים – אתה לא קיים", אריק נשאר, כמו רבים אחרים המשתייכים לדורו, "רק" זמר. ואיזה זמר הוא היה.

"אני בן דור שגדל על זה שאחרי אלפיים שנים של צרות וגלות סוף סוף, העם המטורף הזה, חוזר לבית שלו. והבית יהיה בונבוניירה. זו תמיד המילה שבאה לי. ארץ קטנה, מתוקה ורגועה. פינה משלנו אחרי כל הצרות והגלויות", אמר איינשטיין ליגאל סרנה באחד מהראיונות הנדירים שנתן לאורך השנים. "שיהיה לנו כדורגל – בונקר ומקסימום תיקו ונהיה ערבים זה לזה. אבל גדלנו והבונבוניירה נהייתה למפלצת. צביעות ושקר ופרוטקציה, כוחנות ואיש אוחז בצוואר רעהו. התחלנו עם חלוצים שנאחזו בציפורניים ואנחנו היום מתעללים בפועלים זרים שאנחנו חיים בזכותם…".

המשך לקרוא

בין השוליים למרכז: זיכרון קולקטיבי אלטרנטיבי

שימו לב: לפניכם פוסט שבועי מעט שונה מהרגיל. תהיו חזקים כי הנה אנחנו מתחילים.

הנה הצצה מרתקת אל זרם התודעה שלנו כשחזרנו מההופעה של J.Viewz כשבדם שלנו עדיין זרם לו קוקטייל מנצח של אחוזי אלכוהול נדיבים בתוספת אדרנלין ואנדורפינים: וואו. מה זה היה?!!! סופשבוע. אמפי שוני. בירה עם רודפן (צ'ייסר, כן?). סיגריות. סאונד עילאי. ביצועים מבריקים. התפתחות מוזיקלית. אנרגיות בלתי נדלות. אהבה גדולה. שירת קהל קולנית. ריקודים וידיים באוויר. שואו בקנה מידה עולמי. צרחות. שמחה. טירוף חושים. חלק ממשהו גדול הרבה יותר. רצון לשתף כדי שכולם יכירו ויעריכו. כנות ויושר אמנותי. אמונה בדרך. פרגון. כשרון ענק. חיפוש מתמיד. אומץ. יונתן דגן. קיקסטארטר. עתיד ורוד. כפיים. צלצולים באוזניים. מפגש מאחורי הקלעים. כיף. תיאבון לעוד. נקניקיות בקר. חזרה הביתה. חיוך מטופש מרוח על הפנים. מוזיקה. חיים. סיפוק. אושר. חלום.

והנה מחשבות היום שאחרי: מחוץ לבמה יונתן דגן הוא מוזיקאי רעב שחוקר ומחפש אחר הסאונד החדש. על הבמה הוא מתנהג כמו ילד בחנות ממתקים שנהנה מכל רגע, מנגן ורוקד, מוחא כפיים לפי קצב השירים ומשלהב את הקהל בתנועות ידיים נמרצות. זה מדבק וגורם ללב לצאת אליו ולרצות לחבק אותו, לרקוד ולשמוח ביחד איתו, ועובדה זו יכולה לספק הסבר מסוים לזרם התודעה שהזכרנו בפתיחה.

המשך לקרוא

מי הזיז את העמוד שלי?

כשהיד ניגשת בטבעיות לארון הנכון, שולפת בנונשלנטיות כוס הפוכה, ממשיכה בתנועה טבעית אל החלב במקרר ומייצרת בקלילות כוס קפה פשוטה אך מדויקת, אתה יודע שאתה מרגיש בבית. כי כשהסדר החיצוני וההיגיון הפנימי נפגשים בנקודת האמצע, הגעת לאזור הנוחות שלך. ובשביל מה כל התיאור זה? כי באותו שבוע פייסבוק ו-ג'ימייל החליטו לזרוק אותנו מאזור הנוחות הטבעי שלנו ולעדכן את הממשק למשהו…איך נגדיר… זר! כאילו כל תקופה מישהו "מעדכן" לך את המיקום של המזלג במטבח ועכשיו לך תכין חביתה.

אם החיים זה מה שקורה בזמן שאתה מתכנן תכניות, אז פייסבוק זה מה שקורה בזמן שהמתכנתים שלהם מנסים לשנות לך את הממשק. אין דרך אחרת להסביר למה לעזאזל האייקונים של הפידים החליפו צד וגרמו לנו להרגיש שאנחנו גולשים דרך פאקינג מראה! זה מרגיז, זה מלחיץ וזה בעיקר מפחיד שיש להם כזו שליטה עלינו. שהדפים האלו לא באמת שלנו. כמו בעל בית שיש לו מפתח לדירה והוא נכנס מתי שהוא רוצה כי בא לו להשתין והוא בדיוק היה בסביבה. עם כל הדיבורים על המאגר הביומטרי (שביננו לאף אחד אין מושג מה זה בדיוק אומר, ונראה שזה מעניין אותנו הרבה פחות ממה שזה אמור לעניין) אל תתפלאו אם יום אחד תפתחו את המגירה כדי להוציא מזלג ויחכה לכם שם סרטון שיסביר לכם שהעולם כבר לא משתמש במזלגות. כשזה יקרה, גם יותר מדי חברים לא יעזרו.

המשך לקרוא