מותו של הפייס

פייסבוק מת! לא באופן רשמי כמובן. הוא מת כי הוא לא מעניין יותר אף אחד, הוא מת כי ברגע שההורים שלנו למדו להעלות סלפי לוול, הבנו שזה מקום שאנחנו לא רוצים להיות בו. הוא מת כי הוא חושב שהוא מכיר אותך, כי אם חברים שלך הם בגיל הזה, ומעלים תמונות כאלו, אז בטח תתעניין בשיפוצים לבית, או כלי עבודה, או פאנטה, או כל דבר אחר שממש לא מעניין אותך.

הוא מת כי אחרי שסיננת את כל הנודניקים, נשארת תקוע עם אותו מבחר מצומצם של אנשים שחוזרים על עצמם. הוא מת כי הכל מסחרי, הוא מת כי הוא מזויף, הוא מת כי הוא הפסיק לרגש אותך, כי פעם היית נכנס כל דקה, שהפכה לכל שעה, שהפכה לכמה פעמים ביום, עד שפתאום אתה שם לב שבכלל לא נכנסת היום ולא קרה לך כלום. הוא מת כי הוא כל הזמן מבקש ממך כסף, ואז אתה מבין שמשהו אחר משלם לו, וזה על חשבונך.

facebook-is-dead המשך לקרוא

המהפכה הגדולה מכולן

מכל המהפכות שהביאה הטכנולוגיה בשנים האחרונות, מימון המונים היא כנראה הגדולה ביותר. רק תחשבו כמה מתקדמת יכולה הייתה להיות האנושות אם היו מפתחים את השיטה הזו מוקדם יותר. כמה רעיונות של מדענים, חוקרים, אמנים ובכלל אוונגרדיים באופן כללי נקברו בפח הדמיוני של ההיסטוריה בגלל חוסר תקציב. במוזיקה יש לשיטה הזו אפילו עוד כמה יתרונות, היא מקרבת את האמן לקהל שלו, או יותר נכון הופכת אותה בעצם למשהו שהוא יותר רעיון מטאפיזי מאשר אמצעי למימון, אין יצירה בלי קהל.

כאשר הצצנו במצגת המפוארת שהכין האתר קיקסטארטר לסיכום שנת 2014 ניפחנו את החזה מרוב גאווה. אמנם צריך יד של מנתח כדי להצליח להנחית את הסמן של העכבר בדיוק על מדינת ישראל, אבל כאשר מצליחים המספרים משגעים, במיוחד כאשר משווים אותם למדינות אחרות. מעל עשרת אלפים תומכים שתרמו מעל מיליון וחצי דולר, זה יותר מרוסיה, סין, הודו, פולין, אירלנד, הונגריה וארגנטינה. בעצם רק המעצמות הגדולות ומדינות הרבה יותר עשירות מאיתנו תרמו יותר כאשר הרוב הגדול כמובן מארצות הברית. עוד כמה מספרים: בכל העולם כמעט שלושה וחצי מיליון אנשים תרמו למעלה מחצי מיליארד דולר כדי לממן 22,252 פרויקטים. ביניהם אלבומים של אפקס טווין, נגן המוזיקה של ניל יאנג, סקייטבורד מרחף, סרט מועמד לאוסקר ואין סוף יצירות אמנות שמככבות במיטב הגלריות בעולם.

אז רק השבוע, יש במה להתגאות.

המשך לקרוא

בעיניים עצומות לרווחה

אז מה היה לנו השבוע? קיצוץ בתקציב החינוך לטובת מערכת הביטחון – צ'ק (ללא כיסוי אמנם, אבל עדיין…), הוצאה להורג ברוטאלית של עיתונאי על ידי ארגון טרור קיצוני – צ'ק, רוסיה ואוקראינה ממשיכות להתכתש מעל ראשי האזרחים – צ'ק, חום כבד בצירוף לחות נוראית – צ'ק, הדלפת תמונות עירום פרטיות של ידועניות – צ'ק, אושיית תרבות נוספת הלכה לעולמה כתוצאה ממחלה סופנית – צ'ק. תוכנית ריאליטי הסתיימה, לקראת עוד אחת שבדרך – צ'ק. היי! רק לנו יש תחושה של דז'ה וו מהסוג המחריד ביותר…?

כשאנחנו מאזינים למוזיקה מכל סוג שהוא, אנחנו בראש ובראשונה מאזינים לה, כלומר כל שאר הרעשים שבעולם – בין אם מדובר באזעקות ופיצוצים מעוד סיבוב של לחימה חסר תכלית, תנועה סואנת מתמשכת בעיר ללא הפסקה, תשדירי פרסומת רפטטיביים בווליום מוגבר או אפילו התראות בלתי פוסקות של הנייד הגאון שלנו – נעלמים באחת. אם רק נסיר את האוזניות ונפקח את העיניים נגלה למורת רוחנו שהם עדיין שם כמובן, אבל המוזיקה מאפשרת לנו להיות במקום אחר בקלות גם כשאנחנו באותו המקום בדיוק.

המשך לקרוא

מצפים לגלולה האדומה

דמיינו מדינה שבה מועמד לממשלה מבטיח הרים וגבעות לבוחרים שלו, נבחר לממשלה ואז עושה את כל המאמצים האפשריים כדי לעשות בדיוק את ההיפך. מה העם אמור לעשות במקרה כזה? לחכות לסוף הקדנציה בידיעה גמורה ששום דבר חיובי לא יקרה בשלוש שנים הקרובות או להפיל בו במקום את אותו מנהיג ולקוות לעתיד טוב יותר…?

די ברור במה מצרים בחרה, לבלוע את הגלולה האדומה. הם כבר התפקחו מאשליית "נבחרי הציבור מייצגים את העם" והבינו מהר מאוד את החוקים של העולם החדש, או שתשמיע קול עכשיו או שלנצח תשתוק. מצרים של היום היא המדינה הדמוקרטית והעריצה ביותר בעולם, רק שהעריצות שם מגיעה מלמטה, מהמון שרוצה שיקיימו הבטחות ומהר. היא יצרה משטר חדש שבו המנהיג נבחר באופן דמוקרטי והמון מפיל משטרים באופן טוטליטרי. יכול להיות שמדובר בשכרון כוח אחרי שנים של התרפסות אבל זו עדיין אופציה עדיפה יותר מהמקרה ההפוך. לפני שחזרנו בזמן לעוד סיבוב במעגל של דן שילון הייתה פה מחאה חברתית וזה כמעט התרחש אצלנו, לא נורא, עוד טיפה מההוא עם הג'ל וגם לנו תהיה גלולה אדומה משלנו.

המשך לקרוא