אכן שישי ואכן שחור

אז רצינו להיות כמו האמריקאים, ושגם לנו יהיה יום שישי שחור. ובכן יש לנו בשורות משמחות….קיבלנו, במתכונת שלנו כמובן. לא סתם יום שישי שחור, קיבלנו סופשבוע שלם, אפל, טראגי, מפחיד, חשוך, מפויח ומלא עשן, לא סתם עשן – עשן שחור משחור. במקום חגיגת קניות אימפריאליסטית וקפיטליסטית, טיפשית ומרוקנת ארנקים לחינם ככל שתהיה, קיבלנו בקבוק תבערה, דגל שחור עם גולגולת שמתנופף רק כדי להזכיר לנו, אם במקרה שכחנו, כמה שנאה ורוע יש פה, כמה פילוג וכמה כיעור. כך שגם בעיר הכי יפה בארץ, הכי מגוונת, שבאופן מוזר אנחנו מרגישים בה הכי בבית בעולם, אסון כזה יכול להתרחש.

ובדיוק שהסופרטאנקר מגיח כמו גיבור-על, מחרף בקלילות מעלינו ומבטיח להעלים את כל הרעש והפאניקה, ראינו את התמונות המזעזעות האלו של פסטיבל יערות מנשה. היער שמארח אותנו כל שנה, שמעניק לנו מהצל, מהחמצן ומהיופי שלו, עולה באש ונראה כמו גיהנום. בזמן שלוחמי האש (דרך אגב ממתי התחילו לקרוא להם ככה? זה פוליטיקלי קורקטיות חדשה להפסיק לקרוא להם כבאים?) נאבקים לשמור עליו ירוק ונושם. יש מקומות שבהם מרצפים את גן עדן כדי כדי לבנות מגרש חנייה, פה שורפים את גן עדן, כדי ליצור עוד שנאה.

burn-forest

[ לא להיבהל – התמונה הנ"ל נלקחה מיער שנשרף באורגון, בינתיים על השריפה שלנו הצליחו להשתלט ואין סכנה כרגע לקיומו של הפסטיבל ]

OK GO הבינו את הקטע, לא צריך להשקיע במוזיקה, תזין כמה נתונים באלגוריתם של אבלטון ויצא לך שיר, בכל זאת, קולדפליי עושים את זה כבר שנים. במקום עוד שיר טוב, או במקרה שלהם בינוני מינוס, הם שוברים את הראש כל פעם מחדש איך לעשות את הקליפ הכי מגניב בעולם. שיווקית וויז זה הכי הגיוני, המרושתת היא וירטואלית, והם רוצים להיות אלוהי הרשת. לאנשים אין כבר כוח לעוד מוזיקה, הם רוצים להעביר סרטון בווצטאפ, לשתף בסנאפצ'אט כדי שחבר שלהם יוכל לשבת בשרותים ולהגיד וואו! התוצאה  – לגמרי וואו! 4.2 שניות בזמן אמיתי בסופר סלואו מואשן לשיר "The One Moment". דומה להרבה דברים שראינו ובכל זאת מיוחד בדרכו.

ok-go-the-one-momentשנה שנייה לפסטיבל אינדיחפר 2017 ואנחנו מריחים ריח של איך קוראים לזה…נו..אה מסורת! הפסטיבל הבטיח הרבה בשנתו הראשונה, ונראה אם יצליח לקיים גם בשנייה. אכזבה קלה נרשמה מהעובדה ששוב הוא יתקיים באותו מקום, האנגר 9 בפארק תעשיות עמר חפר, וכבר הרחבנו בנושא בפוסט מיוחד לסיקור הפסטיבל בשנה שעברה, אולם כמובן שנבוא בראש פתוח בתקווה להיות מופתעים לטובה. בינתיים נראה שבכל מה שקשור לליינאפ, הלכו שם על בטוח וכרגע כולל את אוזו בזוקה, דה פז בנד, טאטרן, פול טראנק. ויש גם תאריך – 20.1

שרף אורנים הוא עוד מאסטרפיס מבית היוצר של אביב גדג', ואם עדיין לא הקשבתם לו זה חמור מאוד. עכשיו מגיע הקליפ הראשון מתוכו לשיר "הופ!". ההגשה הפעם מאוד שונה מהפאתוס התפילתי-שירתי שבדרך כלל מאפיין את הסאונד של גדג'. המקצב יותר גרובי, מקוטע ומתבסס על הבס ליין של בנו הנדלר. התמה ממשיכה להיות גדג'ית קלאסית, צביעות, זיוף, אופורטוניזם, שיברון וגאולה, ואת הכל עוטף קליפ מטריד ומדויק.

%d7%90%d7%91%d7%99%d7%91-%d7%92%d7%93%d7%92%d7%b3-%d7%94%d7%95%d7%a4

בתורה-נביאים-מבקרים חוזרים לאלבום הכי שבור ואובדני של ניל יאנג, הלילה הוא הלילה, וטוענים שם שלפעמים הוא יכול להישמע כמו כמה חבר'ה מטומטמים שבחרו להשתטות תוך כדי שירה. על הדרך הוא מקבל נדיה קומנצ'י, ציון 10

על גגות תל אביב, או יותר נכון על הגג של גן העיר, באלקוני טי.וי חוזרת עם הסאונד הבלאקני של תומר ישעיהו שפשוט לא מפסיק ליצור. אחרי שניים וחצי אלבומים עם ההרכב שחתום על שמו ISAIAH, הפקת אלבום שובר מצעדים לג'יין בורדו, אלבום סולו ראשון מפתיע בעברית בשם אופניים חשמליים שיצא רק בתחילת השנה, עכשיו הוא בדרך לאלבום נוסף, בוידעם שמו. השיר הראשון שאנחנו שומעים מתוכו – "יום כיפור" – שומר על הסטייל הכה ג'ון לנוני של ישעיהו עם תוספת מזרח תיכוניות והומאג' טיפקס נפלא ומעלה חיוך.

זה מה שנקרא לקחת את האייטיז צעד קדימה, לא רק את הסינת'ים המגניבים אלא גם את השפמים, המגוחכים, הצבעים הצועקים ואת הגיטרות שלא מחוברות לשום דבר. טיילור הוקינס שבימים רגילים הוא המתופף של ה-פו פייטרס עם קליפ חדש ופשוט אדיר לשיר "Range Rover Bitch" ודש לדייב.

taylor-hawkins-range-rover-bitch

והנה בהמשך למתקפת האייטיז, Roosevelt מראה לנו איך עושים את זה, עם כל ההרמוניות, הגיטרות והצלילים הנכונים. "Belong" הוא שיר ראוי.

קליפ סופר מושקע ל-נינט בפורמט תצוגה אולטרה-סופר-היפר קולנועי ולא ברור. מתחת למילים יש טקסט מסתורי וחושני עם גיטרות מזרחיות ודרבוקה תחת הפקתו של יוסי מזרחי. הקליפ לשיר "Subservient" די מצליח להעביר את כל זה, מן מסיבת ליל כל הקדושים חולנית ומינית, עד לסוף המפתיע.

תגידו תודה שנתקלתם בקליפ הזה כי הוא לגמרי ישפר לכם את מצב הרוח. רג'ינה ספקטור יודעת לרגש ובשיר החדש "Bleeding Heart" שהיא שרה לעצמה – רג'ינה הקטנה, היא לא בוחלת באמצעים. הקליפ מציג תמונות מביכות של עצמה כמתבגרת, כולל ריקודים מביכים שאמורים להישאר בבית לבד מול המראה, וקטעי וידאו שצולמו במצלמה בייתית ומראים שהילדה סומנה ככישרון ענק כבר מגיל צעיר.

regina-spektor-bleeding-heart

מוזר ככל שזה ישמע, השיר החדש של Cass McCombs נשמע כמו חיבור בין יזהר אשדות לטוקינד הדס. תודו שזה מספיק מסקרן כדי לתת צ'אנס לשיר החדש "Run Sister Run" שהוא מעניין וקאצ'י ולקוח מתוך האלבום השמיני בשם Mangy Love של המוזיקאי מקליפורניה.

השיר הכי יפה בעולם "Hoppipolla", זוכה לגרסה חדשה לכבוד הבחירה שלו כפסקול לסדרה החדשה של סרטי הטבע Planet Earth, ואין מתאים ממנו. אש כבר יש לנו בשפע, שיגיעו לפה להוריד קצת שלג כבר.

כדרכה, קייט בוש תמיד הולכת עד הסוף. השיר "And Dream Of Sheep" הוקלט כמו שהוא נראה, כאשר בוש נמצאת בתוך המים, בזמן שהיא סובלת מהיפותרמיה וממשיכה לצלם אותו יום אחרי יום רק כדי לחזק את תחושת הריאליזם בשירה שלה. זה קצת מדאיג כי תשומת לב מוגזמת לפרטים וחוסר יכולת להתפשר הייתה בדיוק הסיבה שבגללה בוש הפסיקה להופיע בצעירותה, ורק חסר לנו לקרוא יום אחד על אבידה מטופשת בגיל צעיר מדי בגלל חוסר יכולת ליצור משהו שהוא פחות ממושלם, היו לנו מספיק אבידות כאלו השנה.

זהירות תמונות קשות, "זה שיר על שיער גוף, אנחנו צריכים לדבר על זה", ככה נפתח הדבר הזה של Hila The Killa שנראה כמו משהו ששרה שסילברמן הייתה עושה, אם לא כבר עשתה. גורם לך לרצות לעצור הצפייה בכל רגע וממגנט אותך למסך כאחד.

hila-the-killa

אין באמת מה לקנות בבלאק פריידי, תחסכו למה שחשוב באמת, לברוח מכאן. אם לא לתמיד, אז לפחות בכל הזדמנות אפשרית.

סיהחוצפה

דווקא תפסנו ממנה קראוד פליזרית, מפגיזת להיטים מהונדסים גנטית בקצב שבו פלפס מחרבן מדליות זהב אולימפיות. חשבנו שתגיע לפה אישיות גלקטית שתפזר עלינו אבק כוכבים ותשכיח, ולו רק לכמה רגעים בלבד, את הסלמונלה והטחינה והליסטריה והחגיגות המוגזמות על הארד של ירדן ג'רבי ואורי ששון. אז חשבנו…

בספר הסודי של האמרגנים כתוב שבגדול יש שתי דרכים להביא לפי אמנים, כחלק מהטור הרשמי או בשיטת הציפורים שעוצרות פה באגם החולה, כלומר "על הדרך…", אם זה אמנים שעוברים פה בדרך למזרח הרחוק או לגיג באבו דאבי. במקרה של הפאה הבלונדינית, זה לא ממש ברור, כי סיה הגיעה לפה במסגרת טור רשמי אך מוזר. באמצע הטור האירופי שלה, אחרי דנמרק ופורטוגל היא קפצה לפסטיבל בלבנון, הדרימה לפארק הירקון ואז חזרה לטור האירופי – שוודיה, פינלנד וכד'…. כלומר זו כן הייתה גיחה קצרה ללבנט, גיחה שתיזכר בזכות פלייבק משעמם, מסכים גדולים מדי שהציגו הופעות קודמות ומשהו שנראה כמו מאדי זיגלר.

Sia - Live In Israel

וזה עוד יותר מוזר, כי זה מעלה את השאלה מדוע טיים אימפלה מרשים לעצמם לתת פה שואו יותר טוב ממה שנתנו כמה ימים לפני זה בגלסטנברי, ומדוע המפיקים של פואלז מבטלים את ההופעה כי הם מבינים שהקהל לא יקבל תמורה טובה לכסף שלו, אבל לסיה מותר לתת לקהל לפהק בהופעה שהאורך שלה לא עולה על הפסקת צהריים בעבודה. מלבד כמה גולדן רינגרים מיוחסים שבאופן לא מפתיע ממש נהנו, ורק הזכירו למה המופע הזה היה צריך להישאר באמפי ראשון. רובו של הקהל יצא מאוכזב וגרוע מכך – מרומה. כל כך מרומה שהוא זוכר בודאות שהוא היה בפארק הירקון, אבל לא בטוח אם ראה שם הופעה.

יש פה הרבה מן המשותף לפרשיית הקורנפלקס והטחינה – תודעת צרכנים נמוכה, סיה היא מוצר צריכה, ואת זה לא אנחנו קבענו אלא המוזיקה שלה. זה פשוט מוצר שאנחנו צריכים ללמוד להפסיק לצרוך.

המשך לקרוא

בואו לריו

סוף סוף הלפיד הודלק באצטדיון המרקנה והאולימפיאדה יצאה לדרך במולדת הקפוארה, הזיקה והאסאי, מה שאומר שממש בקרוב נוכל לחזור להתמוגג מהשידורים של משה גרטל מהבריכה. זה אולי לא היורו, אבל עדיין אין ספק שמצפה לנו חודש שכולו עונג צרוף – ככה זה כשמדובר באירוע אדיר שמושך אליו את 10,000 הספורטאים הטובים בעולם.

כשחושבים על זה, ספורט זאת אחלה המצאה! הוא עוזר לנו לשמור על הבריאות ומעודד להישגים ולמצוינות, בדיוק ההיפך ממה שאפשר לומר על הפוליטיקה העכשווית, למשל. כשאנחנו מסתכלים על תופעות מפחידות כמו דונלד טראמפ בארצות הברית או כמו מירי רגב, בצלאל סמוטריץ׳ או אורן חזן כאן אצלנו, אנחנו מודים לאל על כך שעדיין לא המציאו את ענף הספורט לקולניות יתר או לדעות קיצוניות במיוחד.

המשך לקרוא

זהירות עלול להתבטל

זה נראה היה כל כך טבעי, עבודה, מקלחת, פקקים, הופעה של טיים איפלה, נקניקייה יקרה מדי והביתה. אבל כבר באותה שנייה היה ברור שזה היוצא מן הכלל שלא מעיד על הכלל, שצריך לנצור את הרגע הזה חזק חזק, כי יקח זמן עד שנחווה אותו שוב, שמה שנראה ברור מאליו לאזרח אוסטרלי או ספרדי הוא מחזה נדיר כאן, אמנים בשיא כוחם המוזיקלי, מגיעים לפה בשרשרת בלתי נגמרת לקהל שמתחנן לקצת ריח של חו"ל, ומחבק אותם בתמורה באהבה אינסופית.

שתי מסקנות שיננו לעצמנו לאחר הודעת הביטול של פואלז: אם משהו טוב מדי כדי להיות אמיתי הוא כנראה כזה, ושפה עדיף להיות ציני ולא מופתע מאשר תמים ולהתאכזב. למרות שאנחנו הולכים לכתוב את המובן מאליו, בכל זאת צריך לצעוק את זה בקול רם. אנחנו דורשים לשים כוכבית ליד כל ידיעה חדשה על אמן שמגיע מחו"ל – עלול להתבטל! לא צריך לפרט למה, בגלל טורקיה, דאע"ש או גרוע מכך רוג'ר ווטרס, פוקימון-גו או סלמונלה בברנפלקס של תלמה, בסדר הזה. אם חלמנו על פואלז בסוף אוגוסט, עכשיו ההפקה הודיעה שנאלץ לחכות עד קיץ 2017, שיכול היה להיות מבחינתנו גם קיץ 2030 כי שניהם נראים כרגע באותו מרחק. אז הנה אנחנו מיישמים את המסקנות של עצמנו, שימו לב – פעמיים כחכוך בגרון – גם זה – עלול להתבטל…

Foals-Cancellation

המשך לקרוא

הדשא של השכן (כבר לא) ירוק יותר

לא צריך עין נץ כדי להבחין שמשהו טוב עובר על הספורט הבריטי בתקופה האחרונה. החל מאולימפיאדת לונדון בשנה שעברה, ללא ספק אחת האולימפיאדות המפוארות והתוססות בהיסטוריה, דרך בראדלי וויגינס שעשה היסטוריה כשהפך לרוכב הבריטי הראשון שזוכה במרוץ היוקרתי "טור דה פראנס" ועד השבוע הנוכחי בו אנדי מארי לקח את כל הקופה בוימבלדון, הטורניר היוקרתי ביותר של הספורט הלבן, ובאיזו קלאסה הוא עשה זאת.

המשך לקרוא